הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אלמעאבדה אברהים

פסק דין

עניינה של התביעה, תאונה בה נגרמו נזקי רכוש לרכבי הצדדים.

מבוא

1.התובעת הינה חברת ביטוח. ביום 23.11.05 נהג ברכב מסוג ניסן המבוטח של התובעת, מר רביב וכסמן (להלן: "הנהג"). הנהג היה בדרכו מערד לכיוון צומת שוקת. לרכב הייתה מחוברת עגלה. הנתבע נהג ברכב מיצובישי בכיוון ההפוך. סמוך לצומת להבים, התרחשה תאונת דרכים שגרמה נזק לרכב המבוטח. בעקבות התאונה פונו לבית חולים הנתבע ונוסע נוסף שהיה ברכב הנתבע. גרסאות הצדדים מנוגדות וכל צד טוען שמשנהו סטה מנתיבו וחצה את קו ההפרדה הלבן המפריד בין הנתיבים.

טענות התובעת

2. טוענת התובעת כי הנתבע ביקש לעקוף משאית שעמדה בצד הדרך ותוך כדי עקיפה, חצה את קו ההפרדה הלבן וסטה לכיוון נסיעת הרכב המבוטח וחסם את דרכו. הנהג אשר ביקש למנוע את התאונה, סטה לשולי הדרך בצד ימין אך כיוון שלרכבו היתה מחוברת עגלה, לא הצליח למנוע את התאונה, ורכבו של הנתבע פגע בחלק השמאלי אחורי של הרכב המבוטח. טוענת התובעת כי הממצאים בשטח, פיזור שברי הזכוכית והעצים שהיו על רכב הנתבע, מצביעים על כי הנתבע הוא שאחראי לתאונה. התובעת שילמה לנהג בסך הכול 7,187 ₪ וכן שילמה לשמאי 450 ₪. התובעת טוענת כי על הנתבע לשלם לה סכומים אלו וכן את הוצאות התביעה.

טענות הנתבע:

3. טוען הנתבע כי אמנם חלף על פני משאית שעמדה בצד הכביש אולם לא נזקק לסטות למסלולו של הנהג והנהג הוא שמשום מה סטה עם רכבו והעגלה שנגררה לו למסלול של הנתבע. לטענת הנתבע, הנהג הבחין שסטה ממסלולו וניסה לחזור לנתיב נסיעתו אולם ללא הצלחה ולפיכך הנתבע פגע בסופו של דבר בחלק האחורי של הרכב המבוטח וכן בעגלה אולם התאונה אירעה באחריותו המלאה של הנהג.

העדויות

4.מטעם התובעת העיד הנהג. בהסכמת הצדדים לא העיד נציג חברת הביטוח אשר תצהירו התייחס לסכומים ששולמו בעקבות התאונה לנהג. כן העיד מר גדי סגל, השמאי מטעם התובעת. מטעם הנתבע העיד הוא עצמו וכן חברו שישב ברכבו של הנתבע מאחור.

הצדדים הסכימו כי תיק תאונת הדרכים שערכה משטרת ישראל יוגש. טוען הנתבע כי יש להכשיר על ידי כך עדות של נוסע נוסף שהיה עם הנתבע ואשר לא שימש כעד במשפט, אולם נחקר במשטרה. מנגד ניתן לומר כי העובדה ולפיה לא השכיל הנתבע להביא את הנוסע הנוסף צריכה לשמש נגדו בהתאם לכלל ולפיו הימנעות מהבאת ראיה פועלת לרעת הצד שיכול היה להביא את הראיה. כך או כך, מתיק המשטרה לא עלו מסקנות לגבי האחראי לתאונה.

דיון

5. גרסת הנהג המבוטח הינה שהנתבע סטה לכיוונו תוך כדי עקיפה ולמרות נסיונו להימלט מהתוצאה שהינה תאונה, הנהג לא הצליח ומכאן שלטענתו, הנתבע הוא שאחראי לתאונה. הנתבע לעומת הנהג טוען שהוא נהג כדין במסלולו ודווקא הנהג הוא שמשום מה סטה וחצה את קו ההפרדה הרציף לכיוון מסלולו והוא שאחראי לתאונה. לטענת התובעת, שברי הזכוכיות של התאונה וכן פיזור העצים שהיו על מכונית הנתבע, מהוות את ההוכחה לכך שהנתבע הוא שסטה למסלול הנהג ואחראי לתאונה.

כפי שציינתי לעיל, מטעם הנתבע העיד עד שממיקום נסיעתו קשה לראות את מצב הדרך. הנתבע לא הביא עד אפשרי אשר יתכן והיה שופך אור רב יותר על התאונה. במצב דברים זה לא מצאתי להעדיף את גרסת הנהג בשל הכלל המתייחס למשמעות אי הבאת עד מטעם צד שיכול היה להביאו.

הסימונים על המפה שצורפה לדו"ח בוחן המשטרה בדבר פיזור העצים ושברי הזכוכיות אין בהם די בכדי להכריע כי התאונה אירעה כגרסת הנהג המבוטח והראיה הינה בכך שהבוחן לא נתלה על ממצאים אלו כדי להכריע מי מהצדדים אחראי לקרות התאונה. בחנתי את גרסאות הצדדים. שתי הגרסאות אפשריות אולם אינן מתיישבות זו עם זו ומהוות גרסה מול גרסה. בחנתי את מיקומי הפגיעה ברכבים. אף כאן, מיקומי הפגיעה לא יכולים לסייע.

6.כידוע, נטל השכנוע להוכיח את עילת התביעה על כל מרכיביה מוטל על התובעת אשר לא עמדה בו. גרסאות שני הצדדים נותרו אפשריות מבחינת תיאוריהם את מסלול הנסיעה ובהתייחס לצילומים שהוגשו בדבר הפגיעות ברכבי הצדדים. לפיכך מסקנתי הינה שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח תביעתה.

סיכום

7.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא שוכנעתי כי יש להטיל את האחריות לתאונה על הנתבע ולפיכך אני מורה על דחיית התביעה.

בנסיבות התיק, כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.